"הטקס"
הסרט התיעודי ששודר ביום הזכרון ביס, שעוקב אחרי דוד רוקני, המפקד האגדי של טקס הדגלנים של יום העצמאות, החל מתחילת התכנונים של טקס 2012, ועד הטקס. הסרט מתאר היטב את הפער בין ממלכתיות וטקסיות ריקה, ובין רגש אותנטי. רוקני נאחז בנוסטלגיה לגבי הטקס: הימים שהמופע מסביב היה מופק פחות, כשהחיילים היו מפחדים לדבר איתו, בטח שלא להתחצף, והשתתפות היתה החלום של כולם. לאורך הסרט החיילים האחרים, וכן דמויות אחרות מהטקס, תופסים תפקיד משני, מלבד חיילת אחת, סג"מ הילה בצלאלי. כזכור, כמה ימים לפני יום הזכרון עמוד תאורה התרסק על החיילים, ובצלאלי נהרגה במקום. טקס יום הזכרון שעורכים החיילים, זכרון ממשי ומוחש של חיילת שלפני רגע עוד עמדה שם, הוא רגע השיא של הסרט, ומצליח להציג את הדיסוננס שבין הזכרון והחגיגה. למחרת החיילים החוששים נקראים לחזור לרחבת המסדרים, במבנה חסר.
מנויי יס (או מקורבים למנויי יס) יכולים לצפות בו בחינם און ליין.
יום העצמאות
חגיגות יום העצמאות שלנו, משפחה חתרנית שכמונו, כללה ביקור במסעדה חביבה עלינו - "עדנה" ברמת השרון. זוהי מסעדה פרסית, אבל מגישה גם מנות לא פרסיות מצויינות. בכל זאת, אם כבר אוכלים שם מומלץ להנות מהקוסקוס המצויין (the food so nice, they named it twice), האורז הפרסי, ושלל התבשילים. אני חובבת גדולה של שפטה פירות יבשים (קציצות בקר ברוטב פירות יבשים), המנה הקבועה שלי. הפעם חרגתי ממנהגי והזמנתי גונדי (קציצות אורז, בקר ועוף ברוטב משתנה - הפעם הרוטב היה של פירות יבשים ורימונים), והיה מצויין.
אסור לוותר שם גם על לחם הבצל המעולה.
לצד המנה שתיתי קוקטייל "פריחת הדובדבן" - קוקה קולה עם נגיעה של ליקר קוקוס וליקר דובדבנים. משקה מרענן וטעים, וב-14 ש"ח לכוס חבל שלא לנסות (ברוב המסעדות זה המחיר של כוס קולה).
שותפי לארוחה אכלו למנה ראשונה פטריות בשמנת, ולעיקריות קציצות דגים וג'וגה קבאב, שזו מנת פרגיות על הגריל. מנת היום היתה מפרום מתפוחי אדמה וכרובית, ואמא שלי הכריזה - "אני אוכל את המפרום עם קוסקוס!". זו מנה חביבה עליה, ומטעמי דיאטה ובריאות היא שומרת אותה לאירועים מיוחדים ומסעדות מוצלחות בלבד. כשהמנה הגיעה, אמא שלי התקשתה להבין מה זה אומר שהמפרום הוא מכרובית - בנוסף לתפוחי האדמה? במקום הבשר? אז נזכרתי שהיה לנו כבר את הדיון הזה בדיוק בפעם שעברה שהיינו שם, זו היתה מנת היום, ואמא שלי הזמינה אותה. מפרום הכרובית משתמש בכרובית ככלי הקיבול של הקציצה במקום תפוחי האדמה. זו מנה הרבה יותר קלילה ואוורירית, ויחד עם רוטב חריף וקוסקוס, זו מנה מומלצת.
היינו ארבעה אנשים והחשבון (עבור שתי מנות ראשונות, ארבע עיקריות, שתי כוסות יין וכוס קוקטייל) היה 350 שקלים.
שותפי לארוחה אכלו למנה ראשונה פטריות בשמנת, ולעיקריות קציצות דגים וג'וגה קבאב, שזו מנת פרגיות על הגריל. מנת היום היתה מפרום מתפוחי אדמה וכרובית, ואמא שלי הכריזה - "אני אוכל את המפרום עם קוסקוס!". זו מנה חביבה עליה, ומטעמי דיאטה ובריאות היא שומרת אותה לאירועים מיוחדים ומסעדות מוצלחות בלבד. כשהמנה הגיעה, אמא שלי התקשתה להבין מה זה אומר שהמפרום הוא מכרובית - בנוסף לתפוחי האדמה? במקום הבשר? אז נזכרתי שהיה לנו כבר את הדיון הזה בדיוק בפעם שעברה שהיינו שם, זו היתה מנת היום, ואמא שלי הזמינה אותה. מפרום הכרובית משתמש בכרובית ככלי הקיבול של הקציצה במקום תפוחי האדמה. זו מנה הרבה יותר קלילה ואוורירית, ויחד עם רוטב חריף וקוסקוס, זו מנה מומלצת.
היינו ארבעה אנשים והחשבון (עבור שתי מנות ראשונות, ארבע עיקריות, שתי כוסות יין וכוס קוקטייל) היה 350 שקלים.
ריבת תותים
בדרך חזרה מעדנה עברנו בחנות פירות, ושם מצאנו תותים של סוף העונה - אדומים, סופר מתוקים, ובזול. שני קילו תותים נקנו במהרה. בבית ניקיתי אותם, הסרתי את העלים, בישלתי עד שהגירו נוזלים, הוספתי סוכר (ביחס של 7:10), מיץ לימון והמון גרידת לימון וכף תמצית וניל, והמשכתי לבשל.
תיאורטית, אמורים לבשל על אש קטנה כארבעים דקות. בפועל, בזמן שהלכתי לעקר את הצנצנות (שטיפה במים רותחים וסגירת הצנצנות), הריבה גלשה. שמתי את הכף על הסיר והכל, אבל התותים רק צחקו עלי וציפו את כל הכיריים שלי. עוגמת הנפש היתה גדולה, בעיקר כי ניקיתי את הכיריים החשמליים הרותחים מהר מהר, ועדיין לא מהר מספיק - הריבה נקרשה והכל הפך לצמיגי ומייאש.
בכל זאת, למרות שהלכה איזו צנצנת שלמה של ריבה, התותים שרדו. בישלתי את הריבה טיפה מעט מדי, כי גם אחרי שהתקררה, הריבה טיפה נוזלית. אני אוהבת ככה - אפשר לאכול בתוך יוגורט, או על טוסט. והכי הכי, אפשר להכין עוגיות ריבה, וזה הפרוייקט הבא שלי עבור ריבת התות (ומכיוון שאני לא אוכלת מתוקים [למרות שאכלתי כפית ריבה], אחלק אותן בעבודה ולמשפחה).
No comments:
Post a Comment