לק ורוד, צפרה והשרדות

לק ורוד
אני בתקופה ארוכת ציפורניים לאחרונה. בדרך כלל מדובר במחזוריות של כמה חודשים: אני מגדלת ציפורניים, מתמכרת ללקים וקונה המון מהם, משתכללת בטכניקות ההנחה, ואז, מפאת קוצר זמן, נשארת בלי לק יום אחד, שוברת ציפורן או שתיים, וחוזרת לכסוס.
בזמני הציפורניים שלי אני אוהבת בעיקר לקים צבעוניים - אדומים, ורודים, כתומים, או כהים במיוחד. מאז שסופר פארם מוכרים Essie עברתי אליהם, ובמיוחד אני משתמשת בלק האהוב עלי Tour De Finance המהמם. יחד עם זאת, המרקם שלהם לא מדהים, והלק מתמלא חריצים. ניסיתי כל שיטה מוכרת להמנע מהם, אבל עדיין הגימור לא מושלם. בגלל שהלקים יקרים משמעותית מסוגים אחרים (49.99 ש"ח ואין מבצעים), לא חושבת שאמשיך לרכוש לקים שלהם.

צפרה
במקום העבודה שלי נוהגים להזמין אוכל ולאכול אותו בחדר האוכל בבניין. לא יוצא לנו לאכול הרבה בחוץ, שזה מעולה לכיס ולדיאטה, אבל לא ליצר ההרפתקנות הקולינרי (במיוחד אם אתם סתומים כמוני, ומזמינים את אותו סלט גדול יום אחרי יום).
היום זכיתי לביקור משמח מחברה, וניצלנו את ההזדמנות לקפוץ לצפרה, שממוקמת בסמוך למשרד. זה הביקור השני שלי בצפרה, ובשתי הפעמים אכלתי שם במסגרת ארוחה עסקית, אז אני לא יודעת לספר על מחירים או טיב המנות בהגשת הערב.
צפרה היא מסעדה אסייתית מהסגנון של זוזוברה, נוץ' וג'ירף. היא מגישה אוכל אסייתי ערב לחיך ישראלי, ומגישה את כל הקלאסיקות - פאד תאי, פופקורן שרימפס, סלט שורשים. ואת כל זה היא עושה טעים יותר מבמקומות אחרים.
בתור עסקית, היא די מושלמת. מקבלים שתי מנות, ושתיה. מנה קטנה: יצא לי לאכול סלט בודהה בריאות (ירקות בוויניגרט תפוחים, עם בוטנים), בודהה משוגע (נבטים ברוטב וואסבי מטריף) וחציל קלוי (נחמד). כל המנות היו קלילות ונחמדות מאוד לפתיחה. המנות העיקריות עצומות, ויש מבחר גדול - נודלס, אורז, מנות בשר או דגים וכו'.
אני דגמתי שם את איטריות הזהב - מנת אטריות עם המון סוגים של פטריות אקזוטיות, ואת הג'ינג'ר נודלס, מנה מצויינת של אטריות ועוף בגזר ברוטב ג'ינג'ר וחלב קוקוס. מעולה.
לשתיה בחרתי הפעם ב"מים חיים", איזה גימיק דבילי של צפרה (אולי מדברים אליהם יפה?), אבל זה נחמד, כי מדובר בחצי ליטר מים, וזה שווה בארוחת צהריים.
לסיכום השארנו 125 שקלים לפני טיפ, שזה אחלה מחיר לאחלה ארוחה.

השרדות
כרגיל בימי חמישי, סיכום ההשרדות שלי.

Psych 7x08.
Psych היא סידרה שאני בדרך כלל אוהבת. בכל עונה יש פרקים או שניים ממש מבריקים - בדרך כלל הפרקים שכותב ומביים כוכב הסדרה, ג'יימס רודיי. העונה הוא כתב פרק מעולה (מחווה לסרטי אימה ביער), אבל הפרק הבאמת גדול של העונה היה הפרק ששודר השבוע, שבו שון מתמודד עם העובדה שג'וליה גילתה שהוא שיקר לה, ותוהה מה היה קורה אילולא היתה מגלה.
הסדרה תמיד נעה על הקו הדק בין קומדיה ודרמה, והפרק מתח את הקו הזה בבירור, וחילק את העלילה לשניים: עלילה קומית, סיפור אהבה בצבעים בוהקים ובו הקרבן מתה, ועלילה דרמטית, טרגית, בצבעים עגמומיים. בסוף הפרק שתי העלילות התאחדו, כשהעגמומית נצבעה בצבעים העליזים האופייניים לPsych, אבל הסיפור הטראגי נמשך.
אהבתי את ג'וליה ושון כזוג, אבל אין ספק שיש עניין רב יותר בסדרה כאשר הם מופרדים, במיוחד כששניהם כבר הודו בינם ובין עצמם שהם רוצים להיות בקשר. עכשיו השקר של שון הוא מה שמפריד ביניהם, ונראה שהם יוכלו לגשר עליו רק כששון יתוודה בפני כולם. יתכן וזה יהיה סופה של הסדרה (ואז נצטרך לחכות, שכן הסדרה חודשה לעונה שמינית), ויכול להיות שלא, קשה לי לצפות את הסדרה הזו.
בכל מקרה, המשחק של ג'יימס רודיי היה מעולה בחצי הדרמטי, והכתיבה היתה מעולה בחלק הקומי - כולל הרפרנסים לסיינפלד, והבחירה ההילארית לעשות את גאס אלרגי לאבקת זהב.

סרט תיעודי, "עדנה" וריבת תות.

"הטקס"

הסרט התיעודי ששודר ביום הזכרון ביס, שעוקב אחרי דוד רוקני, המפקד האגדי של טקס הדגלנים של יום העצמאות, החל מתחילת התכנונים של טקס 2012, ועד הטקס. הסרט מתאר היטב את הפער בין ממלכתיות וטקסיות ריקה, ובין רגש אותנטי. רוקני נאחז בנוסטלגיה לגבי הטקס: הימים שהמופע מסביב היה מופק פחות, כשהחיילים היו מפחדים לדבר איתו, בטח שלא להתחצף, והשתתפות היתה החלום של כולם. לאורך הסרט החיילים האחרים, וכן דמויות אחרות מהטקס, תופסים תפקיד משני, מלבד חיילת אחת, סג"מ הילה בצלאלי. כזכור, כמה ימים לפני יום הזכרון עמוד תאורה התרסק על החיילים, ובצלאלי נהרגה במקום. טקס יום הזכרון שעורכים החיילים, זכרון ממשי ומוחש של חיילת שלפני רגע עוד עמדה שם, הוא רגע השיא של הסרט, ומצליח להציג את הדיסוננס שבין הזכרון והחגיגה. למחרת החיילים החוששים נקראים לחזור לרחבת המסדרים, במבנה חסר.

מנויי יס (או מקורבים למנויי יס) יכולים לצפות בו בחינם און ליין.

יום העצמאות

חגיגות יום העצמאות שלנו, משפחה חתרנית שכמונו, כללה ביקור במסעדה חביבה עלינו - "עדנה" ברמת השרון. זוהי מסעדה פרסית, אבל מגישה גם מנות לא פרסיות מצויינות. בכל זאת, אם כבר אוכלים שם מומלץ להנות מהקוסקוס המצויין (the food so nice, they named it twice), האורז הפרסי, ושלל התבשילים. אני חובבת גדולה של שפטה פירות יבשים (קציצות בקר ברוטב פירות יבשים), המנה הקבועה שלי. הפעם חרגתי ממנהגי והזמנתי גונדי (קציצות אורז, בקר ועוף ברוטב משתנה - הפעם הרוטב היה של פירות יבשים ורימונים), והיה מצויין.

אסור לוותר שם גם על לחם הבצל המעולה.

לצד המנה שתיתי קוקטייל "פריחת הדובדבן" - קוקה קולה עם נגיעה של ליקר קוקוס וליקר דובדבנים. משקה מרענן וטעים, וב-14 ש"ח לכוס חבל שלא לנסות (ברוב המסעדות זה המחיר של כוס קולה).
שותפי לארוחה אכלו למנה ראשונה פטריות בשמנת, ולעיקריות קציצות דגים וג'וגה קבאב, שזו מנת פרגיות על הגריל. מנת היום היתה מפרום מתפוחי אדמה וכרובית, ואמא שלי הכריזה - "אני אוכל את המפרום עם קוסקוס!". זו מנה חביבה עליה, ומטעמי דיאטה ובריאות היא שומרת אותה לאירועים מיוחדים ומסעדות מוצלחות בלבד. כשהמנה הגיעה, אמא שלי התקשתה להבין מה זה אומר שהמפרום הוא מכרובית - בנוסף לתפוחי האדמה? במקום הבשר? אז נזכרתי שהיה לנו כבר את הדיון הזה בדיוק בפעם שעברה שהיינו שם, זו היתה מנת היום, ואמא שלי הזמינה אותה. מפרום הכרובית משתמש בכרובית ככלי הקיבול של הקציצה במקום תפוחי האדמה. זו מנה הרבה יותר קלילה ואוורירית, ויחד עם רוטב חריף וקוסקוס, זו מנה מומלצת.
היינו ארבעה אנשים והחשבון (עבור שתי מנות ראשונות, ארבע עיקריות, שתי כוסות יין וכוס קוקטייל) היה 350 שקלים. 

ריבת תותים

בדרך חזרה מעדנה עברנו בחנות פירות, ושם מצאנו תותים של סוף העונה - אדומים, סופר מתוקים, ובזול. שני קילו תותים נקנו במהרה. בבית ניקיתי אותם, הסרתי את העלים, בישלתי עד שהגירו נוזלים, הוספתי סוכר (ביחס של 7:10), מיץ לימון והמון גרידת לימון וכף תמצית וניל, והמשכתי לבשל.

תיאורטית, אמורים לבשל על אש קטנה כארבעים דקות. בפועל, בזמן שהלכתי לעקר את הצנצנות (שטיפה במים רותחים וסגירת הצנצנות), הריבה גלשה. שמתי את הכף על הסיר והכל, אבל התותים רק צחקו עלי וציפו את כל הכיריים שלי. עוגמת הנפש היתה גדולה, בעיקר כי ניקיתי את הכיריים החשמליים הרותחים מהר מהר, ועדיין לא מהר מספיק - הריבה נקרשה והכל הפך לצמיגי ומייאש.

בכל זאת, למרות שהלכה איזו צנצנת שלמה של ריבה, התותים שרדו. בישלתי את הריבה טיפה מעט מדי, כי גם אחרי שהתקררה, הריבה טיפה נוזלית. אני אוהבת ככה - אפשר לאכול בתוך יוגורט, או על טוסט. והכי הכי, אפשר להכין עוגיות ריבה, וזה הפרוייקט הבא שלי עבור ריבת התות (ומכיוון שאני לא אוכלת מתוקים [למרות שאכלתי כפית ריבה], אחלק אותן בעבודה ולמשפחה).